בין אם אתם אוהבים לעיסת מסטיק או רואים בכך פינוק וולגרי, הפופולריות של מסטיקים מזה לא חושבת לרדת. למעשה, כאשר העותקים הראשונים של מסטיקים הופיעו על המדפים באמריקה, רבים תפסו את זה כמשהו זמני, אולם הם חישבו בצורה שגויה. הביקוש למוצר גדל בקצב פנטסטי, מה שהופך את המסטיק לא רק לגחמת העם, אלא גם לרפא. ממאמר זה תוכלו ללמוד כמה עובדות מעניינות על הופעתה והתפתחות הפופולריות של מסטיקים.
1
תודה מקסיקו
כיום נהוג לחבר מסטיקים בלעדית לארצות הברית, אך מעטים יודעים כי המדינה שנתנה לעולם מסטיק היא מקסיקו. תומאס אדמס הביא את זה למדינות בשנות ה -60 של המאה ה -19. מסטיק זה לא היה דומה לזה המודרני, המייצג כדור קטן בצבע חום העשוי מגומי טבעי (צ'יקלה).
גומי זה הופק על ידי ייצור נוזל עץ ספודילה הנקרא לטקס. המיץ הושתל מקליפת העץ המפוצלת, בדרך למכולה, הוא "אסף" חלקיקי אבק ושבבים. זו הסיבה שהפרגית הייתה גוון חום.
הראשון שניסה מסטיק הפך מיד למעריציו, "מכור" בכיף מציק. גומי טבעי החל לשלוח לאמריקה בנפחים שהיו מספיקים לייצור עצמי של מסטיקים עם ממתיקים.
2
פיתוח מסטיקים מודרניים
ברגע שתומס אדמס שלף גומי מגומי טבעי, הוא החליט לברר את יכולותיו ומטרת השימוש בו. הבדיקות הרבות שערך אדמס שכנעו אותו כי גומי מתאים בלעדית לתהליך הלעיסה. חבורת אפרוחי המסטיק הראשונה עלתה לתומאס 35 דולר. הוא עכל את זה במשך זמן רב, עד שהחומר הפך לסחיר, כמו בצק. לאחר מכן הוא גלגל את העוף לצלחת, וחתך אותו לחתיכות מלבניות רבות.
המסטיק התקרר ונעטף בנייר עטיפה. המסטיק הראשון היה חסר טעם לחלוטין, והוא שימש פשוט כאובייקט להתפתחות הלסת.
אדמס החליט לא לבזבז כסף על "קידום" המוצרים שלו והזמין פרסום יקר. במקום זאת, הוא קבע עם הקונדיטורים לחלק את החידוש בחינם לכל לקוחותיהם. למחרת, כל ילד שקיבל "צעצוע" בחינם חזר לקונדיטוריה בדרישה להוסיף.
3
תוספי הטעם הראשונים
למרות שביקוש רב היה של אדמס לעיסה, הוא החליט לא לעמוד בשקט ולשפר את "היצירה" שלו. לשם כך, בתחילת שנות ה -70 של המאה ה- XIX, הוא השיק את ייצורו של מסטיקים עם חומרי טעם וריח. המסטיק הראשון נקרא בטוב טעם בלאק ג'ק, והיה לו טעם של שוש. השלב הבא היה שחרור מסטיק. אמריקה ראתה את המכונות הראשונות בהן ניתן היה לקנות מסטיק.
מכונות כאלה עדיין ניתן למצוא אצלנו, העיקרון של עבודתם הוא די פשוט - הכנס מטבע לחור, סובב את הגלגל והרים מסטיק מתגלגל.
הוחל תהליך בלתי הפיך - אדמס הפך את הגוזל המקסיקני חסר הטעם למתיקות העיקרית של ארצות הברית. מיליוני ילדים ברחבי הארץ מכורים לעיסת מסטיק, מורים מביאים לבית ספר ומבוגרים (אם כי בסתר "התפנקו" במתיקות מהדור הצעיר). בתחילת שנות ה -20 של המאה העשרים, חברות אחרות היו מעורבות בייצור מסטיקים, והתמודדו על טעמו ועלותו של המוצר, כמו גם בתווי הפרסום של העיתונים המקומיים.
אגב, באתר thebiggest.ru יש מאמר מעניין על 10 עובדות על יצרני מזון ושתייה שכבשו את כל העולם.
4
ללעוס "התמכרות" בנשים
בנוסף לילדים, המין ההוגן הושפע גם מסטיקים, מה שגרם לסערת התמרמרות בקרב גברים שמרנים. הם השוו את התהליך הזה עם שימוש בטבק לעיסה, אשר נידון בחברה, והיה סימן לטעם רע, במיוחד בקרב נשים.
ההפגנות בקרב גברים היו כה חזקות עד כי היו קריאות לאיסור על השימוש הציבורי במסטיק. נעשה ניסיון לארגן חברה האוסרת לעיסת מסטיק.
נשים רבות באותן שנים הושפלו בגלל ההתמכרות שלהן לעיסת מסטיק בפומבי. יש נשים שהפיקו תועלת ממצב זה באמצעות מסטיקים כדרך נוספת להילחם למען שוויון.
5
עלייתו של ריגלי
כיום כל העולם מחווה לוויליאם ריגלי ג'וניור, כאחד המפיקים הגדולים ביותר של מסטיקים עם מגוון טעמים. אבל הוא התחיל את עסקיו כמוכר של מוצרים לבית. כדי למשוך לקוחות נוספים הוא החל לחלק מסטיקים לכל קונה של סודה לשתיה בחינם. הבחין בשינוי בביקוש, ויליאם החליט לעבור לייצור מסטיק.
החברה שלו הפכה ליצרנית של סוגים רבים של מסטיקים, ביניהם Spearmint של ריגלי היה פופולרי מאוד, כולל ברוסיה. המשימה העיקרית שהציב לעצמה ריגלי הבן הייתה לשבור את הסטריאוטיפ הרווח כי מסטיק הוא "כיף" רק לילדים וילדות צעירות. היצרן התכוון "לשתול" גברים עליה.
ריגלי הצליח לחזות את השינויים המתפתחים בחברה, והעניק לעובדיו זכויות והטבות מורחבות, מה שהפך אותו לגיבור בעיני עובדי המפעל. באמצע שנות העשרים של המאה ה -20 היו לעובדי החברה סופי שבוע בשבתות וראשון, בניגוד לעובדי מפעלים ומפעלים אחרים שעבדו 6 ימים בשבוע וקיבלו משכורות דלות.
6
מסיבות לעיסה
בראשית המאה העשרים היה לנוער עירוני בוהמי "טריק" חדש - מסיבות מסטיקים. המעבר למסיבה כזו היה אריזת מסטיק. האורחים לעסו אותו למצב רך וגמיש, השתמשו בו כפלסטלינה (לא היה קל יותר לקנות אחת אמיתית ולא ללכלך את הידיים במתיקות דביקה).
על פי המשתתפים באירועים כאלה, הזמן עבר מהר והערב הסתיים עם דמויות מפוארות שעוצבו ממסטיקים.
7
מדליות מסטיק
בתקופת המלכה ויקטוריה, מדליות היו ביקוש רב. גברים ונשים שמרו בהם תצלומים של אוהבים או קרובי משפחה, שתמיד נשאו עימם. בסוף שנות ה -80, "ממציא" אחד הגה את הרעיון המקורי להשתמש במדליונים כ"חנות "לעיסת מסטיק.
עם הפופולריות הגוברת של מסטיקים, מדליות כאלה החלו להיות מבוקשות מאוד. במראה, זה לא היה שונה מהקלאסיקה. ההבדל היחיד היה הקליפה הפנימית של המדליון, עשויה חרסינה, שאליה לא נדבק המסטיק.
במדליונים כאלה, נשים יכלו להסתיר את ה"צעצוע "שלהן, לשים לב לגברים המתקרבים, כדי להשיג אותו אחר כך ולהמשיך ללעוס במצפון ברור ובמוניטין רב.
8
פיי טינצ'ר
פיי טינצ'ר התפרסם לא רק כשחקנית, אלא גם כפרצוף קמפיין פרסום לעיסת מסטיק. באמצע שנות העשור של המאה העשרים, בדיחה הייתה פופולרית שלסתה של הילדה הזו נראתה נוצרה במיוחד כדי ללעוס מסטיק.
אמריקאים רגילים קינגו לעיתים קרובות על כך שבמשך חיים נוחים כל מה שהיה עליה לעשות היה ללעוס מסטיק. אבל הבחורה הזו לא הייתה רק דוגמנית יפה מפרסום - היא הייתה שחקנית קומית טובה, וגם השיגה הצלחה לא מבוטלת כבמאית.
באחד מתפקידיה היא לא שיחקה נציגה של הבוהמה, שבאותה תקופה הייתה פופולרית ביותר, אלא אישה פשוטה עם רצונות אנושיים רגילים, שביניהם הייתה תשוקה איומה למסטיקים. כדי להיפטר מתהילה של "ילדה עם מסטיק", טינצ'ר החל ללבוש תלבושות גברים לעתים קרובות יותר, ואמר בראיון שלשחק בחור בקומדיה זה הרבה יותר קל מאשר ללעוס חבילה שלמה של מסטיק.
9
הישועה מחרדה והתרגשות
בתחילת המאה כונתה מסטיק "האויב העיקרי של החרדה". כעת, בעיני הציבור, היא לא הייתה כה הרגל רע כדרך להיפטר מהתרגשות ולהחזיר את מצבה הפסיכולוגי לקדמותו.
אחד העיתונים האמריקניים אף פרסם מאמר בו נכתב כי מסטיק לא רק מציל אותך מחרדה, אלא אפילו מטפל בדיכאון ועוזר להחזיר שינה תקינה.
לדברי הרופאים, בתהליך הלעיסה, אדם פשוט לא יכול להיות מדוכא או מחשבות חרדות עוקפות אותם ברגע שהלסת מפסיקה לעבוד. מסיבה זו, הרופאים החלו להמליץ על לעיסת מסטיק לחולים שלהם, כאחד האמצעים להרגעת מערכת העצבים. יש אנשים שהיו כל כך "סוטים" עד שהציעו השפעה חיובית של מסטיק על תהליך שיפור האנושות.
10
גלובליזציה
בעוד שהשפעתו של מסטיק לאט אבל בטוח "התפשטה" על שטחה של ארצות הברית של אמריקה, אנשי עסקים יוזמים במיוחד החלו לחשוב על "התפשטותה" לאזורים אחרים בעולם. מישהו מיד נדבק בתהליך הלעיסה, וקיבל את המוצר החדש כבידור פשוט.
לדברי אחד העיתונאים האוסטרלים, התחביב היה כל כך לא מזיק ונפוץ שהוא נועד בתחילה למורת רוחם של השמרנים שלא רצו להשלים עם לסתות שזזו מעלה ומטה.
אנגליה התייחסה לזה הרבה יותר ברצינות. השכבות העליונות של החברה אימצו את המוצר החדש כניסיון לאמריקניזציה של הקהילה הבריטית. נחקק חוק האוסר על קציני אכיפת החוק ללעוס מסטיק במקום העבודה. חברה שלמה הוקמה נגד הפרת חירויות המשטרה, הדוגלת בביטול החוק.
כתוצאה
כפי שאתה יכול לראות, קצת יותר מ -150 שנה חלפו מרגע ייצור המסטיק הראשון. במהלך תקופה זו הפופולריות שלה זינקה לגבהים שמים ונשארה ברמה בינונית, מה שמאפשר לחברות התעשייה לקבל מיליוני רווחים מדי שנה. עם זאת, המחלוקות עדיין לא התמעטו, מה זה: הרגל לא מזיק או סימן לטעם רע!