תוך התייחסות לדפי העבר ניתן לציין כי ההיסטוריה של הצי הרוסי החלה עוד בימי נסיכותיה הראשונות של רוסיה. אולם השימוש הראשון בספינות בעימותים צבאיים עם ביזנטיון, ובהמשך עם שוודיה, לא הצליח למדינה הרוסית.
רק עם הגישה של רוסיה לים הבלטי ולים השחור ניתן היה ליצור צי חזק שיכול לזכות בניצחונות על מעצמות ים חזקות. אין ספק, הניצחונות הגדולים של הצי הרוסי נכנסו להיסטוריה העולמית והפכו לגאווה של דורות רבים של רוסים.
קרב האי קוטלין
קרב ימי זה, שהפך לאחד הפרקים של המלחמה השוודית-רוסית בשנים 1656-1658, יכול להיחשב בצדק כניצחון הראשון של כוחות הים הרוסי. הקרב החל בבוקר 22 ביולי 1656 ליד האי קוטלין, השוכן על מרחבי מפרץ פינלנד.
פיוטר פוטמקין פיקד על הכוחות הרוסיים, אירק דלספיר פיקד על הכדורים השוודים. במהלך הקרב תפסו הרוסים את המטען השבדי, דלשפיר עצמו, 8 שבדים וכרזות נתפסו.
אך המלחמה הכללית אבדה, ותחת האמנה רוסיה איבדה חלק מהשטח, והספינות נשרפו.
קרב גנגוט
הצי הצעיר, שנוצר על ידי מאמצי העם ופיטר הראשון, עבר מבחן אמיתי במהלך העימותים הימיים של מלחמת הצפון, שם נלחמה רוסיה למען הזכות לצאת לבלטי עם שוודיה.
לראשונה התנגשו כוחות חיל הים של שתי המדינות בקייפ גנגוט ב- 27 ביולי 1714. המפקד פדור אפרקסין מיקם במיומנות את הספינות, מה שאיפשר לתפוס יתרון אסטרטגי כבר מהשעות הראשונות של הקרב.
היסטוריונים רבים מסכימים כי הניצחון בגנגוט הוא שהפך לניצחון הגדול הראשון של הצי הרוסי.
קרב גרנגם
הקרב הימי האחרון של מלחמת הצפון, שהתרחש ב- 27 ביולי 1720 מול חופי האי גרנגאם, נשאר גם הוא עם הצי הרוסי.
הצי השבדי, שנתמך על ידי אנגליה, ניגש במפתיע לספינות רוסיה עם עלות השחר והחל בהפגזה אדירה של 156 תותחים. המפקד מיכאיל גוליצין לקח את הכדורים שלו למים רדודים, שם הצליחו ספינות רוסיות שניתן לתמרן יותר לשרוף 4 פריגטות שבדיות.
לאחר התבוסה בגרנגם איבדה שבדיה סוף סוף את עליונותה בבלטי, והניצחון הרוסי עצמו קירב את חתימת השלום החיוב לה.
קרב חסמי
הקרב במפרץ צ'סמה הפך לקרב ימי מפתח במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1768-1774. בסמוך למפרץ ריכזו גם טורקיה וגם רוסיה את כוחות הימים העיקריים שלהם.
הקרב החל בשעות הבוקר המוקדמות של 24 ביולי 1770, כאשר לאחר התקרבות הציים, החלו הטורקים להפגיז פעילה ספינות רוסיות. היום הראשון של הקרב נשאר עם הטורקים, אך ב- 25 ו -26 ביולי הצליחו אניות רוסיות לשרוף את הכוחות העיקריים של המשט הטורקי.
ההפסדים הכוללים של טורקיה הסתכמו ב 6 פריגטות ו 15 ספינות קרב, ורוסיה לא ספרה ספינת קרב 1 וארבע חומות אש.
קרבות רוכנסלם
בסך הכל התרחשו שני קרבות בין המשט השבדי לרוסית בעיר המצודה רוכנסלם.
בראשון, שהתרחש ב- 13 באוגוסט 1789, 49 ספינות שבדיות נכנסו לפשיטה כדי לא לפספס אוניות רוסיות. המפקד הרוסי, סגן האדמירל קארל היינריך נסאו-זיגן, קיבל את ההחלטה לתקוף את השבדים בתנועה, מה שהביא להצלחה. הצי השבדי איבד 39 אוניות, כששתי שקועות ברוסיה.
אך בקרב השני באותו מקום ניצחו השבדים, מה שאילץ את המדינה הרוסית לחתום על התנאים השליליים של הסכם השלום.
קרב במיצר קרץ '
הטייסת הטורקית עזבה את טורקיה להנחית כוח נחיתה גדול בחצי האי קרים. לקראת התורכים התקיימה טייסת בפיקודו של מפקד חיל הים הרוסי הגדול פדור אושקוב, וב- 8 ביולי 1790 התכנסו כוחות המפלגות בכרץ '.
במהלך הקרב הצליחו הטורקים, לאחר שאיבדו ספינת מלחמה אחת, להציל את כלי הנחיתה. פעולות מיומנות של מלחים רוסים אילצו אוניות טורקיות לסגת לחוף המערבי של קרים.
הניצחון סיכל את התוכניות הטורקיות לכבוש את חוף קרים ולפתח מערך התקפי נוסף.
הקרב על כף טנדרה
משט הים השחור הרוסי במלחמת רוסיה-טורקיה פיקד על ידי פדור אושקוב, ובכף טנדרה השתתפו שתי טייסות ב -28 וב -29 באוגוסט 1790 בקרב הגדול ביותר.
טורקיה סירבה בתוקף להכיר בסיפוח קרים לשטח רוסיה. הופעת הצי הרוסי גרמה לבלבול בקרב הטורקים, וספינותיהם ממהרות החלו לסגת אל שפת הדנובה.
אוניות רוסיות תקפו מיד את הטורקים, ואילצו את מרבית הספינות לצאת מהקרב. בערב ה- 29 באוגוסט הוכרעה תוצאת הקרב לטובת המשט הרוסי. ללא הפסדים בהרכב הספינות, השייטים הרוסים הרסו 2 אוניות, ונלכדה ספינת קרב אחת.
קרב קאליאקרי
בקרב הימי האחרון במלחמת רוסיה-טורקיה, שהסתיים בחתימת שלום יאסי, התכנסו ספינות מלחמה רוסיות וטורקיות בכף קליאקרה. הקרב מול חופי צפון בולגריה התרחש ב- 31 ביולי 1791
הטורקים, שהיו בעלי עליונות בכוח אדם ועליונות מספרית בספינות, לא הצליחו לנקום בתבוסת טנדרה, והובסו לחלוטין. פדור אושקוב, באמצעות הרוח, התחייב בתמרון, שלימים עבר לכל ספרי הלימוד על טקטיקות ואסטרטגיה של קרבות ימיים.
טייסות טורקיה המפוזרות לא יכלו לרכז אש מכוונת, וספינת הדגל סעיד עלי הוצפה.
ההופעה של הבריג '"מרקורי"
אחד האירועים המשמעותיים בהיסטוריה הצבאית הרוסית, כאשר בקרב ימי הצליחה ספינה אחת לנצח על שתי אוניות טורקיות ליניאריות.
רב החובל של אלוף מרקורי אלכסנדר קזארסקי, ב- 26 במאי 1829, לאחר שראה שתי אוניות טורקיות, החליט להצטרף לקרב. בתמרון מוצלח נמנע מרקורי מנזק חמור ממטח האויב, ומטח החזרה בדקות הראשונות של הקרב השבית את הסלימה הטורקי.
הספינה השנייה, ריאל ביי, נאלצה להיסחף בגלל החורים שנוצרו. על הספינה במהלך הקרב נהרגו 4 מלחים ו -6 נפצעו, והספינה עצמה קיבלה 22 חורי גוף.
קרב סינופ
הניצחון של הצי הרוסי על הטורקים בקרב על סינופ ב- 18 בנובמבר 1853 ירד בתולדות העימותים הימיים כקרב הגדול האחרון של ספינות שיט.
על הטייסת הרוסית פיקד מפקד חיל הים הרוסי המפואר פאבל נחימוב, שהחליט לתקוף את הטורקים בשני טורים, מה שקבע מראש את ההצלחה. לאחר שאיבדה 7 פריגטות ו -2 קורבטות, ספינות טורקיות הניפו דגלים על כניעה.
לאחר קרב זה זכה פאבל נחימוב לדרגת אדמירל, ובנוסף הוענק לו מסדר ג'ורג 'הקדוש של התואר השני, והניצחון נכנס לספרי הלימוד עם עמוד מפואר.
להבנה טובה יותר של ההיסטוריה, נציין כי תאריכי הקרבות ניתנים על פי לוח השנה היוליאני הישן, ולכן אנו מוסיפים 13 יום לתאריכים המצוינים. אז נקבל שהניצחון בגנגוט היה ב- 9 באוגוסט, שהוא יום התהילה הצבאי של הצי הרוסי.
מימי פיטר ועד ימינו, כוחות הים הרוסי נחשבים לחזקים בעולם, ומאשרים את עליונותם בסכסוכים צבאיים מקומיים מודרניים, ונושאים חובה קרבית בגבולות הים של הפדרציה הרוסית.
מחבר המאמר: ולרי סקיבה