לא משנה מי אתה או מאיפה אתה בא, מעמדך החברתי ורווחתך אינם חשובים; המוות יחכה בהכרח לכולם בסוף. החל מגיל מודע, האדם כבר חושב מה מצפה לו "אחר כך" ואיך זה יהיה.
האם חשבתם פעם על רגע המוות? המדע המודרני יכול לספר בפירוט על פרטי הרגע הזה, כאשר יחד עם המוח והגוף, התודעה שלנו הולכת. תצפיות לטווח הארוך וטכנולוגיה מודרנית יעזרו לנו להבין טוב יותר את אופי המוות ואת התחושות שאדם חווה ברגע זה.
1
דו משמעות
אנו חוקרים את הסטטוס של "מת רשמית". כלומר, להיות מת ולהיות מת רשמית הם שני מושגים שונים. במונחים רפואיים נבדלים המושגים "מתים רשמית" ו"מתים קלינית ". אנשים רבים מאמינים שאם הגוף מפסיק לזוז ולנשום, אז זהו מצב מת. עבור אחרים, סימן מוות הוא אי ספיקת לב. השאר קובעים את המוות בהפסקת פעילות המוח. אז מה זה מוות?
שאלה קשה ללא תשובה. גם לאחר דום לב מוחלט והפסקת פעילות המוח במהלך הניתוח, ניתן לקיים את החיים בעזרת מכונות לב-ריאות מודרניות. אמנם אנו יודעים שבמקרה זה אדם לא יחזור לחיים האמיתיים, אך הגוף ממשיך לתפקד. על סמך זה, המוות יתרחש כאשר כל איברי הגוף יפסיקו לתפקד, ולא ניתן יהיה למקם אותו.
2
תוֹדָעָה
אי אפשר לגעת בתודעה או לראות אותה. זה מה שהופך אותנו לאנשים ואישים. איש אינו יודע מה בדיוק קורה לתודעה לאחר המוות. על פי ההשערות המדעיות האחרונות, התודעה נוצרת על ידי המוח ברמה של קשרים עצביים. אם המוח מת, התודעה מתה איתו.
סוגיות של קיום התודעה ותפקידיה נדונים על ידי פילוסופים ומדענים. אולם נוכחות התודעה אינה קובעת את גורם החיים או המוות. לדוגמא, כאשר אדם בהרדמה, התודעה שלו אינה מתפקדת, אך הגוף והמוח חיים. לכן רבים רואים את התודעה כמשהו נרחב, ולא כאינדיקטור לחיים או למוות.
בזכות התודעה, אנו מודעים לעצמנו כיחידים. אנחנו יודעים שאנחנו אנחנו. אבל המדע המודרני מעניק תודעה ואורגניזמים פשוטים. אחרי הכל, אפילו התא הפשוט ביותר יודע מדוע הוא קיים ומה תפקידו בחיים. מה שאי אפשר לומר על אנשים. רבים חיים את החיים, אך לעולם אינם מוצאים את משמעותם.
אם נתחיל מהעובדה שהתודעה נוצרת מפעילות המוח, אז מרגע מותו גם התודעה שלנו נעלמת. כלומר, ריקנות מוחלטת ואקום. כל מה שלמדנו ויכולנו לעשות, כל זה הופך חסר משמעות ומיותר.
3
מוֹחַ
זה לא לגמרי נכון שמוח מת הוא סימן למוות. ככלל, לאחר מות המוח, חלקים אחרים בגוף נעצרים. ברפואה במדינות אחרות, האות של "מוות מוחי" הוא הפסקת הפעילות התפקודית של גזע המוח. גזע המוח הוא האחראי לפעילותן של כל מערכות הגוף החשובות. זה מחבר בין הגב למוח ושולט בפעילות העצבים. אז כל הסרטים על זומבים הם פשוט פנטסטיים. אף אחד לא יכול לנוע עם מוח מת.
בעולם המודרני, מוות בגזע המוח הוא אינדיקטור למותו הרשמי של אדם. אם הלב נעצר, המוח שלנו יעבוד מספר דקות נוספות, אם כי התאים שלו ימותו במהירות ויוצרים השלכות בלתי הפיכות. אם המוח מת, הגוף יחיה לזמן קצר מאוד. אבל אם גזע המוח חי, האדם אינו מוכר כמת, גם אם הלב נעצר.
4
פעילות מוח
יש עוד עובדה מוזרה לגבי המוח שלנו, שקשור לרגע המוות. כאשר חמצן כבר לא נכנס לתאי גופנו והלב נעצר, המוח מתחיל להתפוצץ מפעילות. למרות שטומוגרפיה מוחית אינה מותרת לאדם מת, תצפיות על בעלי חיים הראו פעילות מוחית נמרצת בזמן ריקבון.
זה דומה לעובדה שהמוח שלנו מתחיל לחפש בקדחתנות מוצא מהמצב - פונקציה מסוימת של שמירה עצמית. רבים מאמינים כי פעילות זו מעוררת על ידי אותם תמונות וחזונות מדהימים שאנשים שחוו מוות קליני מספרים עליהם.
5
תפיסה מוגברת
עלייה בפעילות המוח מספר פעמים מרמזת כי יחד עם זאת, התפיסה והמודעות שלנו לכל הסובבים אותנו עולה. לא נדבר על שום מיסטיקה, מכיוון שנשקול רק את הגישה המדעית למוות.
אך מי שחוזר מ"עולם האחר "מתאר לעיתים קרובות אור בהיר מאוד, ריחות, תחושות וטעמים מדהימים שלעולם לא תפגשו בחיים האמיתיים. את כל זה ניתן להסביר על ידי עלייה בפעילות המוח בזמן המוות.
אנו יכולים להסיק שהשניות האחרונות שלנו הן הרגעים הבהירים והמודעים ביותר שחווינו בחיים.
6
מוות ביולוגי
עדיין לא ידוע ובלתי מובן הרבה בעניין "רגע המוות" עצמו. כבר אמרנו לעיל כי ניתן לרשום מוות בדרכים שונות, אך מעובדה מדויקת קלינית יותר של מוות של גזע המוח. אך גם אם אדם הגיע לאבן הדרך כאשר אין דרך חזרה, תאים רבים בגוף עדיין חיים, אם כי בקרוב מאוד הם גם ימותו בהכרח.
נשאלת השאלה אז: "מי אנחנו באמת?" אולי אנחנו רק אוסף של תאים שמתישהו מזדקנים ומתים? או שאנחנו משהו שזכה להכרה ורגשות? אולי ה"תודעה "שלנו פשוט נפרדת מהגוף ועוברת למימד אחר וצופה במתרחש מבחוץ.
מדענים לא יכולים למצוא תשובה מוגדרת. לדבריהם, אנו יצורים ביולוגיים שזוכים ל"אני "שלהם. ובכל זאת, מתי נמות? אחרי מותו של כל תא או אחרי שה"אני "שלנו עוזב את הגוף? זו שאלה קשה שלא נענתה.
מתעניינים בסודות היקום? באתר most-beauty.ru יש מאמר מרתק על סיפורי בריאת העולם מתרבויות שונות.
7
זְמַן
על פי סיפוריהם של אנשים ששרדו מוות קליני, הזמן מעוות וזורם אחרת לגמרי ברגע זה. רבים מוצאים בכך הסבר מיסטי. מדענים מנסים להסביר זאת, ומציעים האטה או עצירה מוחלטת של זמן בזמן המוות עבור אדם. היו שאמרו שזה כמו כישלון בו הזמן לא משנה.
המדען הבריטי ברוס גרייסון בחן בזהירות את הנושא. הוא ראיין אנשים רבים עם חוויות כמעט מוות. מבין הנשאלים 70% דיברו על עיוות המרחב הזמני. הזמן זרם להם לאט או לגמרי. אתה לא יכול לומר בדיוק איך זה קורה. אולי זה רק משחק מוחנו או שבאמת יש בזה משהו מעבר למציאות שלנו. המדע המודרני עדיין מחפש תשובות לשאלות אלה.
8
גנים
כשהגוף מת, הגנים השונים שלפני כן "ישנו" מופעלים. איש אינו יכול לנקוב בסיבה המדויקת לכך. מעניין שכמה גנים ממשיכים לעבוד באופן פעיל די הרבה זמן לאחר מותו של הגוף.
פעם היה זה שמוות גנים מתרחש יחד עם מוות תאים.
אבל המדע המודרני מצא כי במשך 24 שעות הגנים שלנו ממשיכים לעבוד. ניתן להסביר זאת בכך שהגוף לא רוצה לוותר וזה אינסטינקט כזה להישרדותו. גם אחרי המוות, אנו נלחמים על הקיום.
לדוגמה, בעכברים ובזברות, יותר מ -500 גנים מופעלים לאחר המוות, הממשיכים בפעילות במשך 48 שעות נוספות.
9
קֶצֶב
תצפיות הראו כי לאדם יש קצב שבאמצעותו ניתן לקבוע את רגע המוות הביולוגי. בדומה לקצב הצירדי, הקצב הביולוגי של חיינו מונח בגופנו. הקצב היומיומי מסדיר לא רק את זמן השינה והעירות, אלא הוא גם אחראי למצב הרוח, התיאבון, הצרכים שלנו ועוד ועוד. נקבע כי לאנשים שמתים בבוקר יש הרכב שונה של המוח ושעונים ביולוגיים אחרים מאשר אנשים שמתים בלילה.
מדעני קליפורניה החליטו להתעמק בנושא זה ולנסות להשוות את מוחם של אנשים שמתו ממותם שלהם והמוח שמת בתאונת דרכים. הם מצאו שבשני המקרים למוח מבנה מחזורי דומה. המשמעות היא שהמוח שלנו איכשהו "רואה" את רגע המוות, בין שהוא צפוי ובין אם לא.
10
חיים
מכל הטיעונים לעיל עולה כי גם לאחר המוות יש לגוף מספיק משאבים כדי להמשיך בסוגו. מדע וטכנולוגיה מודרניים מאפשרים לעכב את רגע המוות ככל האפשר. פעם האמינו שהגוף מת כשהלב נעצר. כעת הכל השתנה, מה שמאפשר לנו להרחיב את גבולות המחקר. נושא זה גורם להרבה מחלוקות ודיונים בעולם המדעי.
תאגידים גדולים השקיעו זה מכבר מיליוני דולרים במחקר רפואי, בתקווה למצוא דרך להחזיר אורגניזם מת לחיים כשחצה קו קריטי.
ניסיונות אלה נראים חסרי טעם, אך יש לזכור את בעלי החיים היכולים לגדל איברים אבודים או להפריד את חלק הגוף המתחיל לחיות את חייו שלו. כל זה טבוע בטבע. למעשה, הקו בין חיים למוות שברירי מאוד. יום אחד יבוא תקופה בה אנשים יוכלו להסתכל במקום שאף אחד אחר לא הצליח לחפש ולגלות את סוד החיים והמוות.