גאונותו של הצייר, האדריכל, המדען והממציא האיטלקי המסתורי ממשיכה לענג ולסקרן דורות שלמים של אנשים. לאונרדו דה-וינצ'י גילם בצורה חיה את דמותו של "האדם האוניברסאלי" של הרנסנס, והגיע לגבהים מדהימים בתחומי אמנות ומדע שונים. בדים של האמן הם יצירות מופת ייחודיות לאמנות ציורית ומפורסמים ברחבי העולם. לשקול הציורים המפורסמים ביותר של לאונרדו דה וינצ'י.
10. מדונה וציפורן | 1480 שָׁנָה
"מדונה וציפורן" 1480 ראוי לציון העובדה שזו היצירה העצמאית הראשונה לחלוטין של גאון צעיר. לאונרדו צייר את הציור הזה בזמן שלמד בסטודיו של האמן ורוצ'יו, אך סגנונו האישי המוזר כבר הופיע עליו בבירור. היצירה חדורה בהרמוניה, אולם מיקום הידיים של התינוק והאם יוצר רושם מדאיג, וכך גם הנוף הנראה מהחלון שמאחוריהם. עלילת התמונה חדורה גם בטרגדיה: המדונה מעניקה לילד ציפורן, סמל לפסיון ה 'העתידי.
9. מדונה עם ציר | 1501 שָׁנָה
"מדונה והציר" 1501 - אחד הציורים האבודים המפורסמים ביותר של לאונרדו דה וינצ'י - נשמרים רק עותקים מהיצירה המקורית, שנכתבה על ידי האמן יחד עם תלמידיו. עלילת התמונה מוקדשת לסבלו העתידיים של ישו, המחוות והתנוחות של הדמויות מלאות בסמליות ומשמעות עמוקה. פניה של המדונה הצעירה מבטאים אהבה ורוך, כאילו היא מנסה להסיח את דעתו של התינוק, אך הוא פנה מאמו ומביט בעצב בציר שבידיו, בצורת צלב לצלב.
8. דיוקן גינברה דה בנצ'י | 1476 שָׁנָה
"דיוקן גינברה דה בנצ'י" 1476 - דיוקן המתוארך לתקופת המוקדמות של האמן ואחד הציורים המפורסמים ביותר של לאונרדו דה וינצ'י. המשוררת הצעירה מתוארת נגד ערער ששמה האיטלקי "ג'ינפרו" מתיישב בשמה. הדיוקן נבדל על ידי וודאות פסיכולוגית וחדשנות - האמנית לא הציגה את הנערה על פי התותחים הרגילים, אין לה תכשיטים ובדים כבדים ויקרים, העיטור העיקרי שלה הוא רוחניות ונפש, המשתקפים בעיניים עמוקות. יוצא דופן וצבעוני, תוך הדגשת הפרספקטיבה והמרחב הפנימי של התמונה.
7. ג'ון המטביל | 1508 שָׁנָה
"יוחנן המטביל" בערך 1508 - ציור זה של לאונרדו דה וינצ'י ידוע בחריגותו ובמסתוריו. הבד שייך לתקופה המאוחרת של עבודתו של האמן ושונה משמעותית מסגנונו הרגיל. אין רקע מוכר, נראה כי דמותו העירומה של יוחנן המטביל עוטפת את החושך. הצעיר מחייך, בידו האחת אוחז צלב בחזהו והשנייה מצביעה על השמיים. כמה היסטוריונים לאמנות מייחסים את מחוותיו ואת חיוכו האירוני לעמימות ולסאבטקסט ארוטי.
6. ההכרזה | 1475 שָׁנָה
ההכרזה 1475 - הציור הוזמן על ידי הכנסייה ובולט בין עבודותיו של האמן עם קומפוזיצייתו המקוטעת והמתפוררת. למרות החיסרון, ציור לאונרדו זה הוא אחד המפורסמים ביותר, בזכות השלמות המדהימה של הפרטים ובעיקר המוטיבים הבוטניים - הדשא והפרחים שבקדמה והעצים בנמל ברקע כתובים להפליא. קפלי הבגדים של מרי ואנג'ל מתאימים לגוף בעדינות ובטבעיות, מבלי להסתיר את צורת הדמות, שהייתה גם היא חידוש בתקופתו של לאונרדו. חוסר השלמות של הקומפוזיציה גואל גם נקודת מבט מעוצבת בקפידה.
5. ליידי עם שקע | 1490 שָׁנָה
"ליידי עם ארמין" 1490 - אחת הדיוקנאות המפורסמים ביותר של המברשת של לאונרדו דה וינצ'י, המתארת נערה צעירה עם זרוע בזרועותיה. ראשה מופנה, כאילו שמשהו מעבר לנראות תפס את תשומת לבה - תנועה זו מדמה את הדיוקן ומעניקה לו תעלומה. המברשת החיננית של הילדה נוגעת בגב החיה, אצבעות מלטפות את הפרווה הרכה - תמונת היד נעשית במיומנות מדהימה. הרקע של הדיוקן הוא שחור ללא עוררין, מעורר תחושת סודיות ומפנה את תשומת ליבו של הצופה לפרטי פניה ובגדיה של הילדה. מחקר רנטגן מיוחד הראה כי האמן כתב מספר פעמים את התמונה, ובאחת האפשרויות היה חלון פתוח על הרקע.
4. הסעודה האחרונה | 1495 שָׁנָה
הסעודה האחרונה 1495 - הפרסקו הזה שצויר על קיר המזכרת במילאנו, למרבה הצער, נשמר בצורה גרועה, אך הוא בין היצירות הפופולריות ביותר של לאונרדו דה וינצ'י, שתרם לספרו של דן בראון. האמן תיאר את הרגע בו מגלה ישו בפני תלמידיו את בגידת יהודה. התמונה מדהימה עם פירוט מעמיק של הפרטים ומגוון התנוחות והמחוות האקספרסיביות של הדמויות - לאונרדו עשה רישומים רבים מהטבע לעבודה על הפרסקו. קומפוזיציה אופקית יוצאת דופן עם דמותו של ישו במרכז, המאוזנת על ידי נקודת מבט מושלמת, ויוצרת את האשליה כי חדר המזכירות ממשיך במרחב התמונה.
3. מדונה במערה | 1486 שָׁנָה
"מדונה במערה" 1486 - הבד הוא חלק מפוליפטיך שנכתב להצבה בכנסייה. סידור הדמויות של מרים, ג'ון המטביל, ישו והמלאך מהווה קומפוזיציה הרמונית להפליא בצורת פירמידה. הציור מייצג את אחת הדוגמאות הבולטות ביותר למיומנותו של לאונרדו בעבודה עם אור ועיצוב פרספקטיבות בשחור לבן. העלילה נפרשת בתוך מערת אבן מוצלת, דמויות הדמויות מוארות רק על ידי קרניים חלשות החודרות למערה דרך ערימת סלעים. אווירה מסתורית ועגומה מאוד, הרבה סמלים ופרטים מרומזים, מבדילה כאן את סגנון האמן.
2. מדונה ליטא | 1495 שָׁנָה
"מדונה ליטא" 1495 - עלילת התמונה תואמת את קאנוני הכנסייה של דמותה של הבתולה. מדונה תומכת בזהירות בתינוק המניק, פניה מופנים אליו מוארים ברוך ואהבה עמוקים. התינוק כריסטוס נאחז בביטחון באמו, אך מבטו מופנה אל הצופה, בידו הוא סוחט מעט אפרוח - סמל לנפש האדם. לצבעים שבחר לאונרדו לבגדי מרי יש גם משמעות קנונית: כחול תכלת הוא סמל לטוהר וקדושה, וארגמן בהיר הוא סמל לסבלו העתידיים של ישו. יצירה זו בולטת בין ציוריה של לאונרדו דה-וינצ'י עם צבעו הבהיר ותחושת שלווה והרמוניה נשגבת.
1. מונה ליזה | 1515 שָׁנָה
"מונה ליזה" 1515 - כמובן, אי אפשר להתעלם ככל הנראה מהיצירות המפוארות ביותר של לאונרדו דה-וינצ'י. "ג'וקונדה" נחשב לסטנדרט בדיוקנאות, הקומפוזיציה, הקצב והצבע שלו מוכרים כבלתי ניתנים ללא דופי. אור מפוזר מדהים ממלא את חלל התמונה, והעבודה עצמה נעשית על ידי סדנאות ומכות אור כאלה שאי אפשר להבחין בגבולותיה, ודמותה של האישה נראית מלאת חיים מוזרה. מאפיין מיוחד של התמונה הוא תחושת התעלומה שהיא גורמת. החיוך המפורסם של גיוקונדה שובה את העין וכמו מטיל צל מסתורי על הדיוקן, מכיש את הצופה. הנוף ברקע מעורר רושם של כישוף, כאילו הוא מחוץ לעולם הזה.