פתגם אחד ישן אומר: "אפשר להשוות פיצה לסקס טוב." גם אם היא נכשלה, היא עדיין תאכל בתיאבון. פיצה היא אחד האוכל הפופולרי ביותר בעולם, עם כשלושה מיליארד פיצה טרייה ומיליארד פירות קפואים הנמכרים מדי שנה בארצות הברית. זה כמעט 11 מיליון חתיכות ביום. לאחרונה פרסמנו מאמר מעניין על המבורגרים, שזכה להצלחה לא קטנה. זו הסיבה שהיום אנו כותבים על פיצה, כמוצר נוסף ופופולרי לא פחות. להלן עשרה סיפורים מוזרים על פיצה, מהזחלים והפצצות ועד פושעי המלחמה והמרמינים.
1
זיהום
אם אנו רואים פיצה כחלק מהמזון המהיר, ארצות הברית נחשבת לסטנדרט האיכות של מוצרים כאלה. כאחד מפריטי המזון הפופולאריים ביותר בעולם, אתם עשויים לחשוב שממשלת ארה"ב עוקבת בקפדנות אחר תהליך ייצור הפיצה. אבל אם היית רואה רשימה של מזהמים שרשות הבטיחות במזון האמריקאית רואה בעיניהם מקובלת, היית יוצא לשביתת רעב.
על פי אמות מידה אלה, רסק עגבניות ורוטב פיצה יכול להכיל תוספים מצחיקים בצורה של 30 ביצים, זבובים למאה גרם מוצר. כאשר תנסו קרום או מילוי של פיצה, בטח תטעמו עובש, שברי חרקים, זחלים, שיער מכרסמים וכל מה שהמשרד מכנה בנימוס "פסולת יונקים".
אגב, באתר שלנו most-beauty.ru יש מאמר מעניין על הפריטים הכי לא שגרתיים שנמצאים במזון מהיר.
2
ירח
רשת הפיצות הידועה פיצה האט התבררה כלא זרה לתעלולי שיווק פרועים. בשנת 1998 הם העלו את הרעיון להאיר בעזרת הלוגו שלהם את פני הירח בעזרת לייזרים חזקים. למרבה המזל, כששכל השכל השגרה הם למדו שלא תהיה טכנולוגיה כזו במשך מספר שנים נוספות. יתר על כן, כדי שתושבי כדור הארץ יוכלו לראות את הלוגו בעין בלתי מזוינת, זה בטח בגודל של מדינת טקסס.
אך החברה עדיין הצליחה להתקרב לחלל. היא חתמה על חוזה עם תוכנית החלל הרוסית. לדבריו, הלוגו שלהם הוחל על הרקטה, כמו כן פיצה מועברת באופן קבוע לאסטרונאוטים ב- ISS.
3
הלוואת נגווין נגוס
ב- 1 בפברואר 1968 צולם תצלום, שבאופן חי ביותר הצליח לתאר את כל זוועות מלחמת וייטנאם. הצלם אדי אדמס הצליח לתפוס את רגע ירייתו של מפקד המשטרה הצבאית הדרומית-וייטנאמית נג'ן נגוס בראשו של אסיר לא מזוהה ברחוב סייגון. הצילום (שהביא אז לאדמס הכנסה ניכרת) הפך לראיה בלתי ניתנת לערעור לזוועות המלחמה. על זה אתה באמת יכול לראות כדור שעף מהראש של אדם. עבור הטכנולוגיה של התקופה ההיא, זה היה פשוט תמונה מדהימה.
מלחמת וייטנאם לא הייתה פופולרית בקרב האמריקנים, אך תקרית זו העלתה את הרגש האנטי-מלחמתי עד גבול היכולת. שלושה חודשים לאחר התקרית עם התצלום, נפצע הלואן בלחימה, ובעקבות פציעה איבד את רגל ימין.
הוא נלקח לארצות הברית. אם כי דיברו על גירושו לדרום וייטנאם כפושע מלחמה. אבל הוא ומשפחתו הורשו להישאר בארצות הברית.
לאחר המלחמה הוא פתח פיצריה בפרבר בווירג'יניה, וושינגטון הבירה. המסעדה שלו נקראה "קונסולידציה של לה-טרויס", אותה הוביל במשך כ -15 שנה, עד שהמקומיים ידעו מי הוא באמת. העסק ירד. על פי כמה דיווחים, הלוואה מצאה באופן קבוע פתקים מאיימים. הוא נאלץ לסגור את עסקיו. הלוואה נפטרה מסרטן בשנת 1998, בגיל 67.
4
אפוד חסין כדורים מאיש משלוחי הפיצה
בשנת 1969 חילץ הרגלים לשעבר ריצ'רד דייויס פיצה לדטרויט כשהותקף. במהלך הירי הוא פצע שני תוקפים, אך הוא עצמו קיבל שני פצעי כדור. במהלך הטיפול, דייויס קיבל את הרעיון ליצור אפוד חסין כדורים.
הרעיון שלו לא היה חידוש. אפודים חסרי כדורים שימשו מאז שנות ה- 1500, אך הם היו מגושמים ולא יעילים. זה היה רק יריעות מתכת כבדות.
עם זאת, דוד ביקש ליצור גופיה שניתן להסתיר מתחת לבגדים. הוא בנה אפוד מניילון וכינה אותו "הזדמנות שנייה". הוא האמין באפוד שלו עד כדי כך שהוא נכנס לתחנות המשטרה והתיר לקצינים לירות בו בחזה עם אקדח. אז הוא עשה פרסומת להמצאתו.
באמצע שנות ה -70 הוחלף ניילון על ידי קבלר. זהו סיב סינטטי שתוכנן במקור לשימוש בצמיגים. על פי הסטטיסטיקה, אפודים חסרי כדורים הצילו את חייהם של יותר מ -2,000 שוטרים בארצות הברית בלבד.
5
סַכָּנָה
ריצ'רד דייוויס שרד את ההתנגשות עם הפורצים כיוון שהיה ימאי לשעבר והיה לו אימונים מצוינים. משלוחי פיצה אחרים בארצות הברית היו פחות מזל. במבט ראשון נראה שמדובר במקצוע שאינו מזיק שלעתים קרובות בני נוער מבצעים: משלוח פיצה עלול להיות מסוכן ביותר. שוד ומכות מתרחשים מדי שבוע. עובדי משלוחים מושכים לרוב לכתובות מזויפות, שם הם מותקפים. היו מקרים של רצח ואונס. והכי גרוע, רשתות משלוחי פיצה גדולות לא מאפשרות לעובדיהן לשאת נשק או ציוד מגן אחר. זה מה שקרה לאחר האירוע בשנת 2004, כאשר איש משלוחי פיצה ירה בשודד בעבודה, שבגינו פוטר.
6
30 דקות ומטה
רשת הפיצריות של דומינו החלה את פיתוחה במכללת אן ארבור במישיגן בשנת 1960. כיום מדובר בחברה ענקית עם מחזור של מיליארד דולר. דומינו מקפיד על אסטרטגיות פרסום אפילו יותר פרדוקסליות מאשר פיצה האט הנ"ל.
כדי לנגב את קצות האף וההשפעה של מתחרותיה, החברה הודיעה על התחייבות למשלוח של 30 דקות ומטה. אם הפיצה לא תגיע בזמן, היא תשתחרר לחלוטין. לרוע המזל, מסגרת כזו שלתוכה הסיעה החברה את עצמה, אילצה את הספקים לפעול בפזיזות. לעתים קרובות הם נקלעו לתאונות, מכיוון שהם מיהרו כל הזמן.
בשנת 1992 שילמה החברה 2.8 מיליון דולר למשפחתה של אישה מאילינוי שמכוניתה התנפצה למכונית משלוח פיצה. ואז היה מקרה בשנת 1993, כאשר בית משפט הורה לחברה לשלם 78.7 מיליון דולר לאישה ממיזורי שנפצעה גם היא בתאונה. החברה הסדרת את המחלוקת ללא בית משפט, ושילמה כ -15 מיליון דולר.
7
נויד
לפרסום נוסף, דומינו יצר את משחק המחשב "Noid Domino`s". הנבל הראשי של המשחק היה גרמלין לא מושך במיוחד בתלבושת ארנבת אדומה, שממילא מכל הבחינות מסירה של פיצה של 30 דקות. נויד עשה כל שביכולתו כדי לעצור את איש המסירה, כולל לירות בפיצה באקדח, שהפך אותה לקרח. המשחק היה די פופולרי.
אולם ב -30 בינואר 1989, תולדות המשחק קיבלו תפנית בלתי צפויה באמת כאשר לקוח משוגע בשם קנת למר פרץ לפיצה של דומינו באטלנטה, ג'ורג'יה, ולקח את עובדי הפיצרייה כבני ערובה. קנת למעשה האמין שנויד רודף אחריו כמו במשחק. המצור נמשך חמש שעות. קנת דרש 100 אלף דולר ומכונית. במהלך לכידתו הוא הכריח עובד להכין לו פיצה. ואז הוא נמלט, אך עדיין נכנע למשטרה. הוא הואשם בכמה סעיפים, אך שוחרר, מכיוון שהכירו בו לא שפוי.
8
פיליפ וורקמן
פיליפ וורקמן תקף את אחת מרשתות המסעדות של וונדי כשהיה משכר. עובד במסעדה הצליח ללחוץ על כפתור הפאניקה. כשהמשטרה הגיעה, הצליח פיליפ לברוח. מה שקרה אחר כך עדיין שנוי במחלוקת.
וורקמן טען שהוא בורח, אך כשראה כי השוטרים תופסים אותו, הוא ניסה למסור את נשקו. באותו הרגע, כשהמשטרה פגעה בו בפנס, החל האקדח לפתע לירות שלא מרצונו. השוטרים השיבו אש ופצעו אותו.
באירוע נהרג סגן רונלד אוליבר. בית המשפט, שרבים נחשב לבעל פיקיון, גזר בסופו של דבר את מוות של Workman. היו כמה הוכחות לכך שסגן אוליבר מת מירי של בת זוגו, ולורקמן הוענקה דחיית הוצאה להורג. אולם בית המשפט קבע כי אין די בראיות בכדי לפתוח בתיק חדש.
כסימן למות הקדושים שלו, כרצון אחרון, ביקש וורקמן למסור פיצה לכל חסרי בית במחוז הכלא. בקשתו נדחתה. עם הפיכת הסיפור הוא זכה לתגובה רחבה ומאות פיצות הלכו למקלטים חסרי בית ברחבי הארץ.
9
או.ג'יי סימפסון
הסופרבול של יום ראשון באמריקה נחשב ליום בו הם מוכרים הכי הרבה פיצה. אבל היו אירועים אחרים שגרמו לעליה במכירות.
אחד האירועים הללו היה המקרה של או. ג'יי סימפסון. ב -17 ביוני 1994, כל המדינה דבוקה לטלוויזיות שלהם, צופה בכוכב כדורגל לשעבר רץ מהמשטרה עם חברתה אל קולינגס. רשת הפיצריות של דומינו דיווחה על עלייה חדה במכירות הפיצה בתקופה שבה הוצג רכב שטח לבן שברח מהמשטרה בטלוויזיה.
כעבור כמה חודשים נרשמה מהומה נוספת לפיצה כאשר רגע המשפט והכרעת הדין בתיק סימפסון הוצגו בטלוויזיה. לדברי נציג החברה טים מקינטייר, המצב השתנה באופן דרמטי בשעות אחר הצהריים, כשכבר נקבע פסק הדין. "בקושי יכולנו להאמין, אבל בארצות הברית לא הוזמנה אפילו פיצה אחת, בין השעות 1:00 ל- 1:05", אמר.
10
איש משלוחי פיצה נפץ
תיק המסירה הנפיץ הוא אחד מהפשעים המוזרים והמורכבים ביותר של אמריקה. ב- 28 באוגוסט 2003, בריאן וולס, עובד שירות משלוחי פיצה, פרץ לבנק באיי, פנסילבניה. בידו היה רובה ציד, ופצצה מאולתרת הייתה קשורה לצווארו. וולס דרש 250 אלף, אך הקופות התבררו כ -8,702 דולר בלבד.
הוא תפס כסף ויצא לחניון, שם נתפס על ידי המשטרה. שם הוא החל לספר למשטרה סיפור מוזר. לדבריו, הוא פשוט העביר פיצה לכתובת כאשר אנשים אחזו בו וקשרו את הפצצה לצווארו. אם הוא לא היה מסכים לשוד הוא היה מפוצץ, וכאן הוא קורבן מקרי של נסיבות. דקה לפני שהחבלנים הגיעו, פצצה התפוצצה על צווארו והרגה אותו.
במשך שנים רבות, מקרה זה נותר בגדר תעלומה לחקירה, אשר נפתרה בשנת 2007, אז הוגש האשמה על שני חברי קונספירציה נוספים.
השילוש הקדוש, כולל וולס המנוח, תכנן במקור שוד זה. ביניהם הייתה גברת בעלת סגולה קלה בשם מרגרי דייל-ארמסטרונג. החבר השני היה קנת בארנס. מאררגי הוא זה שכתב את הסיפור עבור וולס, למקרה שהמשטרה תתפוס אותו. אבל וולס האמין שהפצצה מזויפת ולא מהווה סכנה עבורו. זה לא היה כך. מרגרי וקנת אמרו לו באופן ספציפי שהפצצה הייתה מזויפת כך שכל מיתרי הפשע שהובילו אליהם יישברו. וולס מת - המעשה נעשה.
דיל-ארמסטרונג נשפט למאסר עולם פלוס 30 שנה מלמעלה, וקנת בארנס קיבלה 45 שנות מאסר.
לאחר מכן ישמש סיפור זה כמזימה בתוכניות טלוויזיה רבות, כמו גם בקומדיה 30 דקות או פחות.